ראובן לקח משכנתא גדולה מהבנק כדי לממן רכישת דירה למגוריו. לאחר שראובן לא עמד בתשלומים התרה בו הבנק ולאחר שהתרעותיו לא הועילו העמיד הבנק את הדירה למכירה ע"י "כונס נכסים", שכידוע מוכר את הדירה במחיר נמוך ב10 % ממחיר הדירות בשוק.

שמעון, שהינו בעל חנות רהיטים שהיא חברה בע"מ, לקח הלוואה גדולה מהבנק לצורך החנות ואח"כ "פשט רגל", ותכולת חנותו הוצעה למכירה לציבור הרחב ע"י כונס נכסים.

השאלה העולה במקרים אלו האם מותר לקנות את הדירה מכונס הנכסים שכאמור הפקיעו אותה מבעליה, ויש לדון אם הקונה הוא מסייע לפעולת גזלת הדירה שלא כדין מבעליה.

הנה מבואר בגמ' בב"ק בדף קי ובשו"ע בחו"מ סי' שנו שאסור לקנות מהנגב את החפץ שגנב ועוון גדול הוא שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות שאם לא ימצא לוקח אינו גונב ויימנע מלגנוב, והביא הסמ"ע את מאמר הגמ' "לא עכברא גנב אלא חורא גנב" כלומר שאם העכבר יודע שלא ימצא חור להחביא בו את הגניבה הוא יימנע מלגנוב.

נמצא שבנדון דידן ה"חור" הוא המסייע לגנב והוא גם אשם בגניבה, ונחשב כחולק עם הגנב.

והנה בנדון דידן שהבנק גובה את הדירה עבור חוב שבעליה חייב יש לדון שהגביה אינה כדין מפני שנאמרו סדרי גבית חוב בשו"ע בסי' קג, דהיינו שצריך לתבוע בבי"ד ושומת בקיאים והכרזה, וכתב השו"ע (שם סעיף ו) שאם ירד המלווה לנכסי לווה ומכרם בלא בי"ד דאין במעשה גבייתו כלום א"כ הקונה ממנו הוי כקונה מן הגנב.

בעיה נוספת קיימת בגבית מטלטלין ע"י כונס נכסים היא האיסור על בע"ח להיכנס לחנות ולעבוט עבוטו אלא צריך לעמוד בחוץ והלווה יוציא אליו את חפציו לצורך הגביה, ומבוארים פרטי דינים בהלכה זו בסי' צז.

והנה לעניין קרקעות בכל מקום שהגביה נעשית באיסור אסור לקונה להחזיק בקרקע כאמור מפני שקרקע אינה נגזלת ואין יאוש קונה בה, ולכן עומדת ברשות בעליה הראשון והקונה מהגזלן הווי כגוזל, וחייב להחזיר את הדירה לבעליה הראשונים.

אבל במטלטלין שעוקלו אפילו כשנקנו באיסור מהגזלן  מ"מ בדיעבד זכה הקונה במקח ואינו חייב להחזיר מפני שמיד כשיצאו מרשות הבעלים היה בהם יאוש בעלים, ובקנייתו מהגזלן נעשה שינוי רשות וזכה הקונה בחפץ.

מ"מ יש לדון בזה כמה צדדים שעל פיהם יהיה מותר לקנות מה"כונס נכסים":

דהנה כתב תשובת הראש  (כלל סח  תשובה יג) הובא בשו"ע בסי' קג בסעיף ז: "מקום שהיו רגילים לכתוב בשטר שיש רשות לירד לנכסי הלווה ולמכור בלא שומה והכרזה אם נהגו לא לירד כי אם בשומה והכרזה אין לירד ולמכור זולתם".

ובסמ"ע (ס"ק יא) דייק שאם אכן המנהג כן לעשותו כפשוטו של שטר הולכים אחריו אף שהוא נגד הדין, ולפי זה בשטר הלוואת המשכנתא נכתב בפירוש שאם הקונה לא יעמוד בתשלומים יהיה רשאי הבנק לפנות לכונס נכסים ולהוציא את הקונה מהדירה בעל כרחו, וא"כ הווי כמנהג קבוע שהולכים אחריו.

צד נוסף להיתר הוא קניה מנכסי חברה בע"מ מפני שלחברה בע"מ אין בעלים ידועים, וכבר האריכו לדון אם יש בחברה בע"מ איסור ריבית (שהרי אינו לווה או מלווה לישראל חברו אלא ל"חברה בע"מ"):

ויעויין בספר משפטי חיים בשם הגרח"פ שיינברג שגדר חברה בע"מ הוי כממון שאין לו בעלים כיוון שחוק החברות קובע שהמנהל והעושים במלאכה הם כפועלים בחברה והחברה היא המרוויחה ונותנת משכורת, ולכן התיר איסור ריבית בכה"ג, ולדבריו יהיה מותר לקנות נכסי חברה מכונס נכסים מפני שאינו לוקח רכוש של חברו.

[ולכאורה דבריו תמוהים, שא"כ יהיה מותר ליטול בחזקה רכוש השייך לחברה בע"מ גם מהחברה עצמה, וזה ודאי לא יתכן!] 

והנה בספר פתחי חושן (גניבה פ"ב ס"ק סג) דן בסידור חובות ע"י ההוצאה לפועל, שהנוהג הוא שלאחר חלוקת נכסי החברה פוטרים ההוצאה לפועל את בעל החברה משאר חובותיו, ודן האם יכולים בעלי החובות לתבוע את בעל החברה שישלם את חובותיהם אף לאחר קבלת מקצת חובותיהם מההוצאה לפועל

 והביא מחידושי רעק"א (סי' יב סעיף יג) שכתב שבעלי חוב שהסכימו להתפשר עם הלווה ואחד אינו מסכים כופים אותו להתפשר משום שכן מנהג הסוחרים ואפילו אם היה לחייב קצת נכסים והסכימו בעלי החובות להרחיב לו כופים את שאינו רוצה ויש להם על מה שיסמוכו מדין סיטומתא, הרי שגם בזה הולכים אחר המנהג. וכתב הפת"ש (שם) שמכח מנהג המדינה הוי כפשרה בקנין, וא"כ כשכל ענייני החנות מתנהלים ע"י חק ומנהג המדינה הוי כאילו מתעסקים על דעת כן.

וא"כ: סיבת היתר קנית נכסי עסק מ"כונס נכסים" היא  מחמת שסוחר על דעת כן,  וסיבת ההיתר לקנית דירה מהכונס היא שכן התנו בחוזה ההלוואה.